בימים אלה בהם זה נראה שכל אחד נולד עם מחבת ומערוך ביד, כמעט כל אחד מחשיב את עצמו שף. אם בעבר רק אלה שניהלו ביד רמה מסעדות גורמה נחשבו לשפים, כיום כל מי שמכין ארוחה ולא רק במסעדה, אלא גם בבתי מלון או בחנויות לממכר מזון קטנות ואפילו אלה שמבשלים במטבח שלהם בבית, כולם נקראים שפים ומבקשים להתייחס אליהם בהתאם.
מתכוני שפים מיוחדים
אך למעשה שפים של ממש ישנם רק מעט. אלו הם הטבחים שעובדים בתחום כבר מספר שנים, מנהלים מסעדות יוקרתיות שבהן בכל מנה ככל הנראה תצטרכו להיפרד מסכום לא מבוטל שמונח בכיסכם, אך עם זאת מספיק אנשים מוכנים להיפרד מאותו סכום כספי תמורת האוכל אותו הם מכינים. לכל הטבחים הללו ישנם מתכוני שפים מיוחדים משלהם, מתכונים אותם הם מכינים כבר המון שנים ומזוהים בעיקר איתם ולא עם אף אחד אחר, מתכונים שאם נמצאים דומים להם במסעדות אחרות, המחשבה הראשונה שתעלה לך לראש עם הביס הראשון היא שהמתכון הזה מזכיר ממש את המתכון של השף ההוא. אם הטבחים האחרים שמתיימרים להיות שפים לא עונים על כל הקטגוריות הללו גם יחד, ככל הנראה שהם לא מספיק ראויים להיקרא שפים, בניגוד כמובן לאלה שכן.
המרכיב הסודי- מרציפן או פפריקה?
כאמור, לכל שף יש את המתכון שלו, זה שמייחד אותו ומזוהה עימו. אך עולה השאלה מה בדיוק הופך את המתכונים הללו למתכונים כה מיוחדים, כאלה ההופכים לשם דבר ומנוכסים לשף. אחד הדברים העיקריים ביותר הוא הכנסת רכיב מסוים, רכיב סודי, שהשף בוחר, מה שמעניק לתבשיל טעם אחר לחלוטין, כשכמובן הוא הופך להיות למתכון מנצח אם הטעם האחר הוא טעים משמעותית מהטעם הקודם. יש שפע של דברים שניתן לשים בתוך תבשילים, ואפילו לא משנה מה סוג התבשיל. מדובר בדברים החל מתבלינים שונים כמו אורגנו, בזיליקום או פפריקה שמשדרגים כל מאכל, מרציפן שנותן מרקם אחר למאכל, המסת שוקולד או מזיגת חלב לתוך המנה המבוקשת או הדבר הכי פשוט, אך עם זאת גם הכי מסובך, קורט של אהבה.
